תקופת היובש

תקופת היובש - שירה עדןמאת: שירה עדן.

אני שונאת קלישאות, אני גם די מתעבת אנשים שמשתמשים בהן אבל אני מבינה שרוב הזמן לרובנו אין באמת משהו חכם להגיד אז אנחנו אומרים משהו שמישהו לא חכם פעם אמר.

בכל מקרה, לדעתי החורף היא עונת הקלישאות הרשמית, למשל: להתכרבל בפוך עם שוקו חם.

תראו לי מישהו אחד שעושה את זה חוץ ממני, וזה רק כי אני מובטלת!

ואם במובטלות עסקינן, זו בהחלט קלישאה להיות מובטלת, לפתוח כל בוקר מעוכה על הספה משוטטת בקבוצות הזויות בפייסבוק כמו משרות עילאיות ומתנשאות – מה יהיה עלי? פרט לעניין היותי קלישאה יש לי בעיה נוספת והיא שאני יותר מידי סוגים של מובטלת, אני – שחקנית מובטלת, תסריטאית מובטלת, מנהלת תוכן מובטלת, חד קרן צבעוני מובטל (אני מובטלת הוא מובטל).

בתקופת המובטלות הקצרה יחסית והמעצבנת בטירוף הייתי בלא מעט ראיונות עבודה וכשאני אומרת לא מעט אני מתכוונת למספר דומה לסכום בחשבון הבנק של שרי אריסון ואני חייבת לספר לכם שראיונות עבודה זה נורא!

כל ההתרגשות הזו לפני הראיון, פרפרים בבטן – למה עכשיו ולא בדייט נגיד? והשיחות העלובות האלה עם עצמי: "את טובה, כן, את תקבלי את זה!" כמו אחרון מאמני הכדורגל בשיחת עידוד לפני משחק בליגה ג'.

יבלולו כמה אני מתלבטת מה ללבוש לפני כל ראיון עבודה – למה לעזאזל אני לא יכולה לבוא עם הפיג'מה היפה שלי? היא באמת יפה, אפורה עם כוכבים כאלה חמודים. כמובן שככל שתקופת ראיונות העבודה מתארכת כך נוצרת תלבושת אחידה שאותה אני לובשת. אני די בטוחה שסיגלתי לעצמי גם מבט ראיונות עבודה, חיוך ראיונות עבודה והנהון ראיונות עבודה.

כיוון שאני הרבה סוגים של מובטלת אני גם הולכת להרבה סוגים של ראיונות עבודה, כבר שמעתי שאני נחמדה מידי, ורסטילית מידי, רצינית מידי, לא רצינית מספיק, בלונדינית ולא ג'ינג'ית, מבוגרת מידי וצעירה מאוד, חסרת ניסיון ואובר קוולאפייד ובמקום אחד אפילו אמרו לי שאני יצירתית. מידי.

מעסיקים פוטנציאליים שקוראים אותי כעת – מה עובר עליכם? אפשר שניה שתזכרו שמגיע אליכם בן אדם לראיון עבודה? עגול כזה כמו שלמדנו בשיעור ספרות. לא דף קורות חיים ולא רשימת כישורים, בן. אדם. או בעצם בת אדם במקרה שלי.

הקלישאות שמלוות את תקופת החיפוש נעות בין: "מה שצריך לקרות קורה!" די נו לא אמרתם לי את זה עכשיו נכון? לבין: "צריך לירות לכל הכיוונים" כן בהחלט צריך לירות בכולכם. וכפי שכבר ציינתי אני שונאת קלישאות, אבל אני עוד יותר שונאת אותן כשהן נכונות. אני די בטוחה שהכל קורה לטובה, חייב להיות לטובה לא? אחרת מה זה הפאקינג תקופה המייאשת הזו?

בתוך כל הייאוש הזה, והאפור והגשם והפיג'מה היפה שלי שאני מעוכה איתה על הספה כבר חצי יום, גיליתי קלישאה אחת שהתאהבתי בה, עכשיו נכון אני באמת מתאהבת מהר אבל וואלה הקלישאה הזו באה לי ממש טוב הבוקר: Let it all go, see what stays .

אז ברשותכם יש לי פרק של נעדרת לראות, שוקו חם להכין, פוך להתכסות בו, הרבה מאוד חלומות להגשים וקלישאה אחת לאמץ חזק לליבי.

שירה עדן

About שירה עדן

אמנית לא מיוסרת. רוצה להתחתן עם שווארמה או סביח. אוהבת את העיר, אבל חולמת שדות ירוקים. שחקנית, כותבת, ובאופן כללי יש לי מלא חלומות להגשים. יהיה שמח, די סגורה על זה.