למה עוד לא כבשתי את העולם? ואיך הפכתי מחיילת לפנסיונרית?
#השתחררתי

מאת: נועה בר-ניר.

מה ההבדל בין לכבוש את העולם ובין לישון? בשבילי, מסתבר- זה היום בשבוע. כחיילת- מה שהייתי עד לפני כחודשיים- אלו היו שני המצבים שלי, או לפחות הסטייט אוף מיינד שלי. בימים ראשון עד חמישי הייתי במצב הראשון. זה היה תוקף אותי בשיא העבודה והאינטנסיביות בתפקיד, כשתחושת החשיבות והשליחות מתחילה להתפוגג ולקרוס יחד איתי אל מול הלחץ. שנייה לפני הקריסה הייתי לוקחת רגע לעצמי, שולפת את הפלאפון ומחפשת ניצוצות מהעולם שבחוץ, תזכורת לעצמי שהעולם שאני אוהבת עדיין קיים שם. הייתי קוראת על איזה קורס עיצוב בשנקר, מריירת על פוסטים של עיצוב פנים באינטסגרם או מתרפקת על תמונות מהפקות התאטרון של י"ב. ברגע מפוכח וצלול זה הייתי נרגעת, וחושבת על מה שמחכה לי אחרי השחרור ועל כמה שאני רוצה לכבוש את העולם, ללמוד, להכיר, להגשים. איזו תחושה ממלאת זו היתה, הרגשתי שאם ברגע זה היו נותנים לי לצאת מהבסיס ולהוריד את המדים הייתי עושה משהו מדהים!

ואז היה מגיע הסופ"ש.

בימים שישי עד שבת, וקצת מחמישי בערב, הייתי במצב השני, מצב הלישון. כל החלומות הגדולים, הרעיונות המטריפים, ההשראה, כל אלו היו מתכסים להם יחד בשמיכת פוך קטנה משלהם אי שם בראש שלי ועוברים למצב שינה. או שאולי זה היה הפוך, אני הייתי זו שהיתה מתכסה בשמיכה ובכך מרדימה את כל המסיבה שהתחוללה לי בראש במהלך השבוע. פתאום הרבה יותר קל לצרוך סיפורים מאשר לכתוב אותם, להיות מוזנת מסדרות טלוויזיה וממסך האייפון כשברור לכולנו שזה לא מזון ראוי לנפש, אלא פחמימות ריקות. רק הייתי רואה מיטה, מקרר וטלוויזיה- בום, המוח היה מושבת ליומיים, האמביציה היתה מתרככת עם הקורנפלקס בחלב. אבל היה לי מותר, אחרי הכל הייתי ג'ובניקית נטחנת יתר על המידה שגם בכלל לא עושה יומיות, מה חטאתי בכך שרציתי קצת שקט ומנוחה?

אז כן, האשמתי את הצבא במאניה-דיפרסיה המחשבתית הזו. וזה התגבר אפילו יותר כשהשחרור התחיל להיות מוחשי, הו כמה זמן פנוי יהיה לי עכשיו לכל הדברים שאני אוהבת! לא יהיו לי יותר תירוצים של צבא ושביזות, אין מצב שאני אפול לזה! וככל שהשחרור התקרב, כך גם גדלו הציפיות, בין אם שלי מעצמי ובין אם של אחרים.

כשאתה משתחרר אתה בעצם עולה בדירוג של האנשים המועדפים לשיחה. אתה מתחיל לדבר עם איש שיחה אחר, שפותח בשאלה: "איך האזרחות?" ומכאן כל האחריות מוטלת עלייך. הוא חסך לעצמו את הצורך למלא את חלל השיחה ונתן לך את הבמה. הדרישות למונולוג שכזה הן די גבוהות, אחרת תצא מעפן שלא עשה כלום עם המתנה הנפלאה הזו שנקראת חופש. ואותי התקילו בעוד שאלה, שכדאי שתהיו מוכנים גם אליה: "נו, כבר כבשת את העולם?"

גינת התבלינים שלי

גינת התבלינים שלי

מה ההבדל בין לכבוש את העולם ובין לישון? בשבילי, מסתבר- ההבדל הוא בביצוע. בעוד שאת משימת השינה אני מבצעת לא רע מאז שהשתחררתי, משימה שכוללת בין השאר גם רביצה בסלון וסתם חוסר מעש כללי, במשימה לכבוש את העולם אני נתקלת בקשיי הוצאה לפועל. בינתיים כבשתי את קופת חולים, בכך שקיבלתי את הביטוח הרפואי השווה יותר בחינם למשך שנה בזכות שירותי בכבוד בצבא ההגנה לישראל(!). לגמרי מנצחת את המערכת. בנוסף גם חידשתי את המנוי שלי לפילאטיס, ולמעשה קבעתי שיעור בשעה 8 וחצי בבוקר. שהותי הרבה בבית הפכה אותי למועמדת זמינה לבילויים, לכן באותו יום אמא לקחה אותי איתה למשתלה וקנינו צמחי תבלין אותם שתלנו בגינה. ואז, איפשהו שם, בין הכרטיס המגנטי של 'מאוחדת' לתה עם מרווה ולואיזה, הכתה בי ההבנה: לא השתחררתי, יצאתי לפנסיה. נו שוין. אני מניחה שלפחות מקריירת המלצרות שלי באמת פרשתי לגמרי, אני מיציתי לפנות שולחנות ולעשות פוליש ברוטינה שמנציחה את הבנאליות של התקופה הזאת, אחרי-צבא-לפני-טיול-לא-סטודנטית-מה-לעזאזל-אני-עושה-עם-החיים-שלי.

אם נתעמק רגע במחשבה, אולי לא חייב להיות הבדל בין לישון ולכבוש את העולם, אולי הם תלויים זה בזה- הרי כדי לכבוש את העולם צריך כוחות, ובשביל לקום בבוקר צריך מטרה. אומרים שדור ה-Y לא יודע איך להיבנות, ישר רוצה להגיע לפסגה, להתקדם כמה שיותר מהר. מצד שני אומרים שאנחנו גם עצלנים, מכורים לטכנולוגיה, יושבים יותר מדי בבתי קפה. מהביקור הקצר שלי בדור הישן (בתקופה שלי כפנסיונרית כמובן), אני יכולה להגיד לכם שאנחנו ממש בסדר. וגם אני בסוף אהיה ממש בסדר. מבטיחה לעדכן. 🙂

נועה בר-ניר

About נועה בר-ניר

חיילת משוחררת ושופוהוליק בקבע. אוהבת תאטרון, קולנוע, ספרים, עיצוב, ואת פרנק סינטרה. מתבטאת הכי טוב במילים ובבגדים, מאמינה בפיות ובקניות באינטרנט.