מיציתי

מאת: שירה עדן.

יואו פסח יא מלך, איזה כיף שבאת, יש מלא דברים שאני צריכה לנקות ומאכל אהוב שאני מחכה לו כל השנה, מציה נוסח תמר עדן. תשמעו רגע, מצות זה קטע, כשהייתי קטנה הייתי אוכלת אותן בלי למצמץ וככל שבגרתי, ובתכל'ס נראה לי שככל ששמעתי מבוגרים אומרים כמה מצות זה רע וכאב בטן ועצירויות של שנים, הפסקתי לאכול אותן. וואלה, א' מבוגרים זה קקה, ב' השנה מיציתי אמירות של אחרים ואני הולכת לאכול כמה מצות שבא לי! תזכירו לי את זה אחרי החג כשתבואו לבקר אותי באיכילוב, בינתיים תוך נקיונות הפסח (נשבעת שאני עושה) מצאתי עוד כמה דברים שמיציתי והגיע הזמן להשאיר מאחור:

מיציתי שאלות על חתונה וילדים
אני חולה על ילדים, כל מי שמכיר אותי אפילו חצי שניה יודע זאת, אבל בחיאת מה זה פאקינג עניינכם שעוד לא המלטתי? לפני חודש בערך פגשתי מישהו ששרת איתי בצבא ובשיא הנונשלנט שלו אמר: "אז כמה כבר הספקת?", עניתי שאפילו עוד לא הספקתי להתחתן, הוא לא האמין לי ואז חייך במבוכה ואז שתקנו. יחדיו. שמעתי שאצל נשואים זה הרבה יותר קשוח, אם עברה שנה מאז החתונה ועוד לא שלפתם איזה תמונה של אולטראסאונד אתם מופצצים מידי יום בהתעניינות מוזרה ביותר במה מתרחש בחדר המיטות שלכם. יאללה שחררו, מיצינו.

מיציתי לימודים אקדמיים
פה אין לי איש להאשים מלבד עצמי, מה חשבתי לעצמי שהחלטתי לעשות תואר שני. באמת, מה עבר לי בראש שהתקשרתי למזכירות התכנית לתקשורת פוליטית רק שנה אחרי שסיימתי לקטר על התואר הראשון וזה בלי להזכיר את "בית צבי" שהיה סוג של מחנה צבאי סגור של שלוש שנים מטורפות. תשמעו, לימודים זה נחמד והרחבת הידיעות ושיט כזה, אבל בכל פעם שאני מקבלת מטלה מאחד המרצים ומה אני אגיד לכם הם לא חוסכים במטלות, בא לי להתפטר מהיותי סטודנטית ועל הדרך לזרוק על עצמי איזו ביצה שתזכיר אחת ולתמיד שדי! הרומן שלי עם האקדמיה חייב להסתיים!

מיציתי קורבנות אופנה
אין, איך שאני לא הופכת את זה אני לא יכולה ללבוש אוברול. אני גמד (נחמד) ואוברול על כל צורותיו לא מחמיא לי. הגברים מביניכם שקוראים (הכי לא מגדרי קורקט שלי), לא מדובר על אוברול ג'ינס שהיה לי בכיתה ה', אלא על איזה טרנד שאני באמת אפילו לא יודעת אם הוא עדיין כזה טרנדי אבל אני מנסה להעביר נקודה! כמו שאמרתי אני גמד נחמד ובסוף פסח גם תהיה לי בטנונת של מצות ומיציתי ללבוש דברים שהם ממש אופנתיים וממש לא מחמיאים לי, שמלות הריון היר איי קאם.

מיציתי אנשים זרים שאומרים: "למה את לא מחייכת"
טוב יש הרבה ווריאצות ל"למה את לא מחייכת הזה", הווריאצה השנואה עלי היא "מה עם איזה חיוך?" ולמה זו השנואה אתם ודאי שואלים, כי אני תמיד מחייכת אחרי שאומרים לי את זה, הוווו הצורך לרצות אחרים! בגדול לא תתפסו אותי ברגעים רבים בלי חיוך אבל אנשי הרחוב המתערבים בחיי כנראה שיש סיבה טובה לא לחייך אליכם (כל סיבה כאן היא סיבה טובה מבחינתי). אולי הדיון הוא באמת יותר רחב ונוגע בזה שמיציתי לרצות אחרים? מממ מחשבה מעניינת, בכל מקרה השבוע צעקתי על נהג שעצר על מעבר החציה וחסם את הדרך, אז שימו לב אנשי ה"מה עם איזה חיוך?" אתם בסכנה…

מתפרנסת

מתפרנסת

מיציתי את עניין הלעבוד לא במקצוע שלי
יש לי מקצוע, אני שחקנית וכותבת ולכן קבל עם ועדה אני מודיעה לכם ובעיקר לי, שמיציתי לעבוד בדברים שלא קשורים במקצוע. אין יותר מזכירה, מנהלת שקר כלשהו, אחראית כלום ושום דבר, מלצרית (טוב זה אני כבר מצליחה לקיים מספר שנים), מארחת, מעצבת, או כל דבר אחר שהוא לא מה שלמדתי ואני טובה בו. מיציתי! אני שחקנית וכותבת ומזה אני הולכת להתפרנס. שלום.

מיציתי את הרווקות
התלבטתי אם להכניס את הסעיף הזה כי זה באמת ממעמקיי ליבי, אבל כן, בהחלט מיציתי את הרווקות. מיציתי דייטים גרועים, שיחות משמימות, הצעות של אנשים לאיפה אני צריכה להכיר, להכין אוכל רק לעצמי, לא לשטוף כלים (טוב אולי על זה נחשוב שוב), מיציתי לספר לחברות על חיי הרווקות הכה לא זוהרים כשהן מחזיקות את הפעוט שלהן. כל הרווקות והרווקים שטוב להם, אני יכולה להבין, רווקות זה אחלה וכיף אבל הכי בכנות, מיציתי. בא לי זוגיות.

בעיקר מיציתי לנסות להיות מי שאני לא, והפסקתי לנסות. חג מצה שמח!!

שירה עדן

About שירה עדן

אמנית לא מיוסרת. רוצה להתחתן עם שווארמה או סביח. אוהבת את העיר, אבל חולמת שדות ירוקים. שחקנית, כותבת, ובאופן כללי יש לי מלא חלומות להגשים. יהיה שמח, די סגורה על זה.